<h1>הלכות שמחות למהר"ם מרוטנבורג סימן כ"ב</h1>
<h2>דף יח.</h2>
אמר אביטול ספרא משמיה דרב שפה מזוית לזוית הנחה כל שמעכבת, ורבינו שלמה כתב לא ידענא מאי היא הנחה כל שמעכבת ולא גריס לה, ורבי אברהם ב"ר דוד פירש וזה לשונו שפה מזוית לזוית זהו כל שלמעלה מפתיחת הפה, הנחה זו מה שמיכן ומיכן חוץ לפה, וקרי ליה הנחה לפי שצריך להניחו שלא יגלח אותה במועד אלא מה שמעכב עליו, שאם היה ארוך הרבה ונכנס לתוך פיו יגלח ממנו מה שמעכב עליו, אבל השפה יכול לגלח ובין מעכב ובין שאינו מעכב, ר' אמי אומר ובשפה כל שמעכבת ופליג אדרב ואמר שאפילו השפה אינו יכול לגלח אלא מה שמעכב ממנה, אמר רב נחמן בר יצחק ולדידי כל שהו נמי כשפה המעכבת דמי לי, כך מצאתי הנוסחא בהלכות גדולות, הילכך כיון דרב אמי פליג אדרב והוא בתרא הילכתא כוותיה, והא דאמר בקשו ממנו שפה והתיר להן דוקא במועד אבל באבל אסור, דתניא באבל רבתי (פרק ז') לתספורת כיצד, אסור בנטילת שיער אחד ראשו ואחד זקנו ואחד כל שיער שבו, וראיה לדבר ומפיבושת בן שאול ירד לקראת המלך וגו' ולא עשה שפמו (שמואל ב' י"ט כ"ה), ש"מ דסימן אבל הוא, אלמא דאבל אסור לעשות שפמו עד כאן לשונו, ירושלמי (פ"ג ה"א), שפה כנטילת ציפרנים לכל דבר ובלבד בנוטות, פירוש שהשערות ארוכים ונוטות לפיו, ובשם רבינו תם מצאתי כתוב דשמא לא התירו שפה אלא בתער ולא במספרים דומיא דתכפוהו אבליו (מו"ק י"ז ב').
